פרפקציוניזם בניהול ובעסקים


הוא: זוכרת את המכרז שסיפרתי לך עליו? התקיים אתמול ראיון בzoom 

אני: איך היה? 

הוא: היה בסדר. לא יותר מזה, או בקיצור סיכוי קלוש שאני לוקח. האמת, שגם ככה אני עמוס ואין לי זמן לזה! 

כעבור שבועיים. 

הוא: זוכרת את המכרז שסיפרתי לך עליו? 

אני: כן... 

הוא: זכיתי במכרז!!!

ובעצם, מה הוא מספר לי? כדי לזכות במכרז, יש כל כך הרבה פרמטרים. והרי זה לא מכרז ראשון שהוא מגיש (וגם לא אחרון), והוא כבר זכה בעבר, אז למה ככה? למה הגישה הזו בתום הריאיון בזום? 

הוא מאוד מקצועי, וכבר עמד אינספור פעמים בראיונות מול לקוחות, במכרזים, יודע לעמוד ולסחוף קהל – מה קרה שם? אני מניחה שלאורך השנים הוא ייצג את עצמו פעמים טוב יותר ופעמים פחות טוב, אבל אין ספק שאפילו הוא רואה מגמת שיפור מאז ועד היום. 

ובינינו, לכל פעולה שמנהל.ת או כבעל.ת עסק מבצע.ת, גם כאלה שנראות לנו היום מאוד בסיסיות כמו: ניהול ישיבה רבת משתתפים, משא ומתן מול ספקים גם שם היתה למידה לפני שהמיומנות הפכה לדבר שבשגרה.  

בעצם, מה שאני רוצה לומר הוא שאנו לומדים דרך כישלונות. בין אם זה לגשת למכרז, לעמוד בראש ארגון, לנהל אגף או להקים עסק. אלה תהליכים שאין בהם קיצורי דרך. כך אנו לומדים: מהתנסות. אנו אפילו זקוקים להתנסות בכישלון בכדי ללמוד לקום ממנו ולהמשיך הלאה. השאלה היא האם אנו מקבלים שזו דרכנו ללמוד את העולם?   

ראיתם פעם תינוק שמתחיל את צעדיו הראשונים? הוא מנסה ומנסה, נעמד על רגליו ונופל שוב ושוב ושוב עד שזה מצליח. עוד לא פגשתי תינוק, שניסה וניסה, ובסופו של דבר עצר ואמר לעצמו: "זהו! מספיק!!! נמאס, לא מנסה ללכת שוב". ויותר מזה, מעולם לא ראיתי אמא שאומרת לתינוק שלה: "עזוב, זה קשה מידיי, אתה יכול להפסיק לנסות". הרי כילדים לא אכפת לנו להיכשל, ואנו מנסים למרות התוצאה,

 וכבוגרים? או, אז כאן זה כבר ממש סיפור אחר. 

לעיתים, בשיחות עם מנהלים.ות או בעלי.ות עסקים עולה התחושה שהם.ן "נולדו יודעים". נסו לחשוב על מנהל.ת או בעל.ת עסק שייש להם.ן, לתחושתכם.ן, נטייה לפרפקציוניזם. כיצד זה מתבטא בהתנהלות היומיומית? 

יש כאלה שהם פרפקציוניסטים פעילים ופרפקציוניסטיות פעילות, כמו נמלה, יעשו הכל, יהיו בכל מקום, יבקרו כל דבר, יתישו את הסביבה ואת עצמם.ן למען מניעת טעות ושליטה בנתונים ובקרה. 

לעומתם, יש כאלה שאפשר לקרוא להם הפרפקציוניסטים השקטים והפרפקציוניסטיות השקטות, שישבו סביב שולחן קבלת ההחלטות, וימנעו מלומר את דעתם.ן כדי לא לטעות, או כדי לא להתמודד עם עמדה שונה.   

מה שמנהל טיפוסים אלה הוא הפחד מכישלון. ומכיוון שהם.ן ממש אבל ממש משתדלים ומשתדלות לא להיכשל, הפחד מכישלון יוצא מפרופורציה, ומתפתח לכדי פרפקציוניזם, הצורך להיום מושלם. 

כמנהלים.ות או בעלי.ות עסקים הם.ן מעבירים מסר שנקרא "מבחן התוצאה" יש עסקה אין עסקה, יש התקדמות אין התקדמות. ריכוז בתוצאה והתעלמות מהמאמץ שבדרך. משמע, חוסר הערכה למאמץ שהושקע והביא אותם.ן למקום בו הם נמצאים ונמצאות היום. 

באופן זה, הפרפקציוניסטים והפרפקציוניסטיות מפספסים נקודה חשובה: מאמץ הוא משתנה שאפשר לשלוט ולהשפיע עליו. ובעצם, הוא הפרמטר היחיד בתהליך בו כל מנהל.ת או בעל.ת עסק יכול.ה לקבוע את רמת ההשקעה ולבנות לעצמו.ה סרגל מאמצים ניהולי-עסקי. מאמץ מורכב, מהרבה פעולות וחשיבה ששלובות זו בזו. ניתן לבחור להשקיע יותר / פחות מאמץ. 

הפרפקציוניסטים והפרפקציוניסטיות, באופן בו הם.ן בוחנים ובוחנות את העולם, תוך ביטול המאמץ ונשיאת עיניים לתוצאה, פוגעים ופוגעות ביצירתיות, באותנטיות וב- well being שלהם.ן. מה יכול לעזור לפרפקציוניסט ולפרפקציוניסטית? הנה חמשת הדרכים בהן אפשר להעזר כדי לקחת את הדברים אחרת:  

  • מודעות, לדעת שאני כזה.ו, ושפרפקציוניזם זו בסה"כ גישה לחיים והיא ניתנת לשינוי.
  • שימוש ביכולת הבחירה, לבחור בתהליכים שיגרמו לפרפקציוניסטים ולפרפקציוניסטיות לצאת מאזור הנוחות, לדוגמא: כשבפעם הבאה משהו נכשל, לבקש פידבק פומבי. זה מצב של תרגול, ככל שיעזו לבקש יותר פידבק באירועים שונים, כך יצליחו לשנות התנהגות.
  • שימוש בדימיון, יש כאלה שעצם הבקשה לפידבק פומבי מאיימת עליהם.ן, ואולי יעדיפו לדמיין את זה. המוח שלנו לא מבדיל בין דימיון לבין ביצוע בפועל, התחושות שיציפו את הפרפקציוניסטים והפרפקציוניסטיות יהיו זהות לתרגול במצבי מציאות.
  • קבלה עצמית, להפסיק לטחון את עצמך לדעת. זו רק טעות, והיא אינה מעידה על טיבך אלא על טיב הפעולה שבוצעה.
  • דוגמא אישית, לדבר על הכישלונות שלנו ולהוציא אותם לאור באופן שמתאר את האירוע, את ההתמודדות שלנו איתו, מה למדנו ממנו. תהליך זה עוזר לתת לגיטימציה לכישלון.

 מהשטח, ומעבודה של ליווי מנהלים.ות ובעלי.ת עסקים, אני יודעת שזה תהליך. והאמת, שאין כאן קסם. התרגול הוא הסוד והשיתוף הוא הכלי. אם גם אתם מזהים עצמכם ככאלה, מוזמנים להתאמן על רכישת מיומנויות הנ"ל, כדרך ליצור שגרת ניהול מאפשרת.