מנקודת המבט של ה"ארגונית", ספרה של שריל סנדברג, לפרוץ קדימה


שריל סנדברג: "מה הייתי עושה אם לא הייתי מפחדת?" 

אני: "אמממ..." 

שאלה שתפסה אותי, כמו חץ ללב במהלך הקריאה. 

אחותי קיבלה את הספר הזה לפרוץ קדימה / שריל סנדברג מזמן, כמתנה ליום האישה הבינלאומי מהחברה בה עבדה (2017). הוא ישב על המדף וחיכה לגאולה. החלטתי לקדם אותו לראש הרשימה. אחד הדברים שתפסו אותי היתה העובדה שקראתי לא מעט ביוגרפיות וסיפורי חיים של אנשים מצליחים מתחומים שונים, כגון: איילון מאסק, מורטון מנדל, רודולף ג'וליאני, האוורד שולץ, בייל גייטס ואחרים.

אני ממש, אבל ממש לא זוכרת שקראתי ביוגרפיה של אישה מצליחה. ורק המחשבה הזו גרמה לי לשלוף את הספר מהמדף, ולהחליט להקדיש לו את זמן הקריאה הראוי. לאורך הקריאה היו מקומות שממש הרגשתי שהיא מכירה נשים יזמיות ומנהלות מקצועיות ועוצמתיות שאני פוגשת בארגונים ובעסקים. שיש להן מחויבות לסביבה, למשפחה, לעבודה ובראש ובראשונה לעצמן. 

אחד הדיאלוגים שחוזרים על עצמם, הם בעיניי חוצי שפות או תפקידים הוא הדיא-לוג עם הפחד. סנדברג נוגעת בכל מיני סוגי פחדים שמנהלים א.נשים, פחד שלא יאהבו אותך, פחד מבחירה שגויה, פחד שישפטו אותך, פחד למשוך תשומת לב שלילית, פחד מכישלון ופחד מהצלחה (בהם עסקתי כאן).   

היא מזכירה  את המונח  "תסמונת המתחזה" (שהוטבע ב-1978 על ידי הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס), תסמונת שעלולה להופיע אצל א.נשים (גברים ונשים) ועוסקת בפער של התפיסה העצמית "אנשים רבים, ובעיקר נשים, חשים כאילו הם מרמים כאשר משבחים אותם על הישגיהם. במקום לחוש שההכרה מגיעה להם הם מרגישים בלתי ראויים ואשמים כאילו נעשתה טעות" (עמוד 37). ומשתפת איך ואיפה התסמונת הזו באה אצלה לידי ביטוי. 

התחברתי מאוד לשיתוף שלה, עם התובנות שאספה בדרך ובאופן בה פעלה בחייה המקצועיים והאישיים כאחד. היה לי מעניין לקרוא. וזה גם גרם לי לחשוב, כמה מהא.נשים שאני מכירה יכלו היו לפרוץ קדימה אם הפחד לא היה מנהל אותן.ם? ואתם, מה דעתכם? 

**שריל סנדברג, מנהלת התפעול של Facebook, נמצאת ברשימת חמישים הנשים החזקות ביותר בעסקים של המגזין פורצ'ן וברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של המגזין טיים. הספר יצא בהוצאת מטר (וגם כאן)