להתפרץ בכעס על עובד, חלק ב'


הוא א': איך נתת לי מסמך כזה? עשית Copy & paste מהצעה אחרת וככה הבאת לי? מה היה קורה אם הייתי ממשיך להעביר אותו כך, בלי לעבור עליו? אתה מבין את ההשלכות? איפה הבקרה שלך על זה? למה לא תכללת את תוספת המכונה שרכשנו בהצעה? איפה התגבור של כח אדם משתקף בעלות?

הוא ב': נכון, צודק, לא שמתי לב...

הוא א': אני חייב את ההצעה הזו עכשיו, אני לא יוצא הביתה בלעדיה, מחכה לך

הוא ב': בסדר גמור

כעבור חמש דקות, כשב' משוחח עם מזכירת האגף, הוא שומע את א' ברקע צועק: "תגידי לו שיעזוב הכל עכשיו ויבנה את ההצעה, מה הוא מתעסק בשטויות?"

כעבור חמש דקות נוספות, ב' מקבל שיחת טלפון מא', מה הוא רוצה עכשיו? שואל את עצמו במבט מתוסכל.

הוא א': לא התכוונתי לצעוק עליך, אני ממש מאוכזב מהקובץ שהעברת, הייתי בטוח שאני כבר מעביר אותו, אני ממש לחוץ מזה. 

הוא ב': אני על זה, אסיים אשלח

כמה זה קשה, להיות צד בשיחה מהסוג הזה. אפשר להבין את ב', עם הגב לקיר, בלי יכולת לזוז משותק מההצלפות שקיבל, נכון, לא גידפו אותו, וגם לא צעקו עליו. אבל המילים, כן המילים, פשוט הרגו אותו. הפכו כל חלקה טובה.

הוא עובד קשה מאוד להוכיח את עצמו, מנסה ככל יכולתו להבין את הקצב. הוא לא שותף לכל התהליכים, ומנסה לראות את התמונה הגדולה, אבל לעיתים אירועים קורים מהר יותר ממה שידוע לו.

וא', כמו א', מופעלים עליו לחצים, וכשהוא לחוץ הוא חסר סבלנות. הוא בטוח שהוא צעד לפני כולם, ואגב, גם לרוב הוא צודק. מבקש הרבה פעמים שאנשים יפעלו כ"נעשה ונשמע" בלי לתת את התמונה הגדולה. יש דיבור במחלקה שכל מי שדיבר איתו השבוע, חטף!

וב' שכבר היה איתו בסיטואציות דומות, גם כמשקיף מהצד וגם כנושא האירוע, יודע שכל מה שיאמר עלול להתפרש אצל א' כתירוצים, גם אם ב' מאמין באמת שאלה הן הסיבות שמנעו ממנו להשלים את המשימה. הוא גם יודע, שאם יציג אותם אחרת, הוא עלול להישמע כאילו הוא מחפש אשמים, וזה ממש לא הכוונה שלו. אחרי שהוא שוקל איך כדאי להגיב, החליט: לשתוק.

ומה כוונת השתיקה הזו? אפשר להשתמש ב"מניפת התגובות"  ולפרוש את כל הפרשנויות שניתן לתת לשתיקה בסיטואציה כזו: 

החל מקבלת אחריות והסכמה לאשמות שמוטחות בב' כרגע, לעבור דרך חוסר הרצון להיכנס לעימות מתמשך, להתבונן על תפיסה שגורסת ששתיקה תקצר את הסיטואציה המביכה וניתן יהיה לסיים אותה בהקדם וכלה בשימוש בשתיקה כגורם מווסת.  כלומר, ב' לא מסכים כלל ועיקר לעמדה של א' אבל מבין,  שכל שיח שיתקיים כעת יכול ליצור גלי הדף כן מוטב לשמור את הדיון למועד מאוחר יותר כשכולם רגועים.

אני מאמינה שהשתיקה משקפת קצת מכל דבר. ובצרוף ההתנצלות, בסוף השיחה, נוצרת תחושה שלא תמיד אתה יודע אם ההתנצלות היא כנה ואמיתית, או שהיא מכוונת משימה ומטרתה להחזיר את ב' למסלול כמה שיותר מהר על מנת לקבל את התוצאות הרצויות.

מגוון הרגשות שעולה בסיטואציה הזו מייצר בעיקר תחושת חוסר אונים אצל ב'. השתיקה מכסה את הפגיעה בתחושת הערך העצמי שלו, ומייצרת צלקת בתוך מערכת היחסים. תחושת הפגיעה בערך העצמי מתחזקת לרוב כשמדובר באדם בעל סמכות, בעל העסק או מנהל בארגון או קולגה.  

ואפשר גם להסכים ולומר שכשמשהו מתפרץ עליך, ויש תחושה נוראית, כמו שק חבטות שמקבל, מכה ועוד מכה. הצלפה ועוד הצלפה - זה לא שלך! אולי אתה סופג כרגע, ומהווה כתובת לכל התסכולים, והכעסים, הלחצים והתחושות של אותו אדם. אבל, זה נובע מכיוון שהוא יצא מאיזון, וזה לא שייך אליך.

גם אם ינסה לומר, שזה נבע בגלל ההתנהגות שלך (אי שליחת ההצעה כמו שצריך), ושהוא הגיב כך, כי עצבנת אותו, או הכעסת אותו. כדאי לזכור שהאחריות של א' היא על התגובות שלו!!! הוא יכול היה להביע את הדברים אחרת, באמצעות שיח נקי מהאשמות שהיה מדרבן את ב', לעשות כמיטב יכולתו ויותר, לדוגמא:

הוא א': לא ראיתי במסמך, את התוספת של המכונה שרכשנו, ואת תגבור כח האדם ששוחחנו עליו. 

הוא ב': נכון, צודק, לא שמתי לב שלא הכנסתי 

הוא א': תוסיף את הפרטים הנ"ל, תעשה בקרה ותעביר לי כמה שיותר מהר, אני לא יוצא הביתה בלעדיה, מחכה לך 

הוא ב': בסדר גמור

ואז כל השיח שאחר כך, סביר שהיה מיותר!

בחלק מהמקרים באירועים כגון אלה, מצליחים הצדדים להמשיך לעבוד יחד גם לאחר מכן, ובחלק אחר מתכנסים הצדדים למערכת יחסים נקודתית, מדודה ומוגדרת היטב בה הם מביאים מינימום של ממשקי עבודה משותפים.