להתפרץ בכעס על עובד חלק א'


הוא א': איך נתת לי מסמך כזה? עשית Copy & paste מהצעה אחרת וככה הבאת לי? מה היה קורה אם הייתי ממשיך להעביר אותו כך, בלי לעבור עליו? אתה מבין את ההשלכות? איפה הבקרה שלך על זה? למה לא תכללת את תוספת המכונה שרכשנו בהצעה? איפה התגבור של כח אדם משתקף בעלות? 

הוא ב': נכון, צודק, לא שמתי לב... 

הוא א': אני חייב את ההצעה הזו עכשיו, אני לא יוצא הביתה בלעדיה, מחכה לך 

הוא ב': בסדר גמור

כעבור חמש דקות, נשמע קולה של מזכירת האגף וא', מזהה שהיא בשיחה עם ב'. וצועק לה מהמשרד: תגידי לו שיעזוב הכל עכשיו ויבנה את ההצעה, מה הוא מתעסק בשטויות?

כעבור חמש דקות נוספות, א' מתקשר לב': 

הוא א': לא התכוונתי לצעוק עליך, אני ממש מאוכזב מהקובץ שהעברת, הייתי בטוח שאני כבר מעביר אותו, אני ממש לחוץ מזה. 

הוא ב': אני על זה, אסיים אשלח

כמה זה קשה, להיות צד בשיחה מהסוג הזה. אפשר להבין את א', הלחצים שבטח מופעלים עליו, התסכול שמלווה אותו כשהוא בטוח שהסביר והסביר טוב, אל מול התוצאה שמתקבלת (או בעצם לא מתקבלת!). ובטח אפשר להבין את ב', הוא הרי לא טעה בכוונה, כנראה טעות של חוסר תשומת לב שנבעה מעומס. אבל מה בכל זאת קורה כאן?

ייש כאן דפוס של האשמות בהם א', שולח אצבע מאשימה לב', והוא לא מרפה, שולח צרורות של שאלות. הוא מבחינתו מעוניין בתוצאה (ההצעה), והוא יודע שרק אם ידחוק את ב' לפינה הוא יקבל את התוצאה הרצויה בזמן. כי הוא מכיר את ב', וב' עלול להתרכז במשהו אחר למרות שנאמר לו שוב ושוב מה סדר העדיפות במחלקה. אלה ההצדקות בהם השתמש א', כדי להסביר את הסיטואציה, מבחינתו.

א' מבין, שההתפרצות שלו, לא משרתת אף אדם בסיטואציה, ואף מתקשר כדי לפייס את ב'.  יש לו קושי להצטייר בעני עצמו ובעיני ב' כאדם ש"דורס" את האחר, והוא מאמין ששיחת טלפון הכוללת התנצלות תרגיע את ב', תמקד אותו בבניית ההצעה, ותעזור לו "לסגור את הפינה" מהר.


אבל האמת היא, ששיחת הטלפון מסייעת לא' להרגיש טוב יותר עם עצמו, ופחות עובדת עבור ב'. מה שא' לא לקח בחשבון הוא שלמילים יש כוח השפעה עצום, והן משקפות את הלך הרוח שלו עצמו. בסיטואציה הזו, נראה שא' בהתנצלותו לא רוצה להאמין שפגע  / העליב / או "ירד" על בן שיחו הוא משליך את הלא רצוי (את עוצמת הרגשות השליליים שהתנהגותו גרמה) על ב', תוך שהוא מפתח עמדה צדקנית, עמדה שתצדיק את הדרך בה הוא פועל.

עמדה צדקנית היא דרך לעסוק בעוול שגרם האחר, זה לדבר על על התוצאה כמשהו איום ונורא, זה לגנות את הסיטואציה ולזלזל ביכולות (הבנה, ראיה מרחבית, מקצועיות) של מי שנקט בה. זו עמדה שמביאה נקודת מבט: "כמה נורא כל מה שנעשה וכמה האחר לא עושה כלום! וראוי שייקח אחריות על עצמו".

התנהלות מתוך צדקנות מסייעת לאדם שנוקט בה לצאת מתחושה שהוא לא בסדר. יש כאן, שכנוע עצמי של א' שהוא אינו אדם כזה בדרך כלל, אבל יצא ממנו משהו שרק ב' מסוגל להביא אותו לשם. הדיבור העצמי הזה יוצר מעין הגנה וחיפוי על רגשות לא פשוטים שהסיטואציה העלתה.

העבודה עם א' היתה להבין, למה הסיטואציה הזו באמת באמת הפיקה ממנו את התגובה הזו? הרי לכאורה, הוא אדם בעל ניסיון ניהולי, מבין ויודע שייש לו יכולת לגייס את עובדיו באופן מחבר ומתוך שיחה בגובה העיניים, הסבר ויצירת תיעדוף. אז מה קרה כאן באמת? העבודה גם היתה לשקף שסיטואציה כזו, בעוצמות שונות חוזרת בקשר גם עם אנשים שונים במחלקה.

אחת התחושות שעלתה היא חוסר אונים של א'. א' מסביר שוב ושוב וב' לא מבין! לא מבין את גודל הפרויקטים שא' מניע, לא מבין את מערכת הלחצים העצומה שהוא מתנהל בה, ובעיקר לא מבין שאין לו זמן למשחקים. הוא חייב לייצר תוצאות, ולשחרר צווארי בקבוק.

תחושה נוספת היא שב' מזלזל בו ולא לוקח את דבריו as is, "אם אני אומר לך לעזוב את הכל ולהתמקד בהצעה, תעזוב. אני המנהל שלך, אני לוקח אחריות על המחירים האחרים. מה אתה מדבר עם המזכירה עכשיו? ומתעסק בקטנות, בעצם אתה מפר הנחיה ישירה שלי, לך תעבוד!".


להתנהגות של התפרצות על עובד יש מחיר, בטווח המיידי, אין לי ספק שתתקבל הצעה  מתוקתקת, הרי אין שום שסיכוי שב' יעמיד את עצמו בקו  האש שוב!. בטווח הרחוק, וככול שתגובות מהסוג הזה יחזרו על עצמן, א' יצור חבורה של אנשים זהירים מאוד סביבו, שספק אם ירצו להתלבט או להתייעץ או לחשוב עימו כדי לא להעמיד את עצמם לביקורת תחתיו והם יעשו ככל יכולתם לא לטעות גם במחיר עצמי מאוד גבוה.

זו שיחה שקשה לשוחח אותה. היא משקפת לא' את המקומות הפחות נעימים שלו. ומעמתת אותו עם המחירים הלא רצויים שהתנהגותו מביאה. לעיתים היא יוצרת תוקפנות ומגננה, ולעיתים היא יוצרת  אי של הבנה.

מה אפשר לעשות בפעם הבאה? 

  • לעצור. לזהות את התחושה שמזדחלת במהלך השיחה, ולמצות אותה. להבין שנמצאים בסיטואציה טעונה. לעצור את התגובות האינטואיטביות והמושכלות ולקחת רגע לחשיבה.
  • להסתכל. באמת להבין מה מרגישים עכשיו? איך השיחה הפכה לסיטואציה טעונה? ומה מטעין אותה? אין הכוונה לוותר על תגובה, אלא רק להתבונן במה שזה עושה לך פנימה.
  • לתקן. להתלבט מה תהיה התגובה המתאימה, להבין מה המטרה שאליה אנו מעוניינים להגיע? להבין כיצד ואיך אפשר להגיע לשם הכי טוב?
  • לפעול. לאחר ששקלנו את האפשרויות בסעיף הקודם, לקחת את ההחלטה שאנו מאמינים שתיצור את האפקט שבו אנו מעוניינים בשלוש רמות: ברמה שלנו, ברמה של השותפים וברמת התוצאה.

ואולי כדאי רק לרגע אחד לזכור, שמחר תיפגשו שוב במרחב העבודה המשותף שלכם. איך הייתם רוצם שהפגישה הזו תראה?