לג'נגל ולנהל: איך מספיקים הכל?


היא: "אין לי דקה לנשום, כל הזמן, לחץ ועומס, ומשימות והתקלות, מה יהיה? ועוד מילא בעבודה, אבל בבית זה ממשיך, ואני לא מספיקה. איך מספיקים הכל?" 

אני: פעם החלום הכי גדול שלי היה להיות לובה, (הקופאית האהובה עליי ששיחק טל פרידמן בארץ נהדרת ערוץ 12), איזו פנטזיה!!!! ולמה? כי נורא קינאתי בה, כי כשנגמר יום העבודה שלה, היא משאירה אותו בעבודה והולכת הביתה עם ראש שקט! 

תני לי לתת לך את הפאנץ' כבר עכשיו: לא מספיקים הכל. נקודה. 

אבל לומדים לאמץ שגרה שמאפשרת לרוב הדברים שחשובים לך להיות שם. 

המון דברים מעסיקים אותה בימים האחרונים. ילדים משפחה עבודה והעומס הופך לרעש לבן שמפריע להתרכז. לעיתים הוא נובע מאי ודאות, על זה כתבתי כאן. ולעיתים פשוט מעומס שמציף.  חשבנו ביחד שבמקום לנסות לנהל את הזמן שלה ולנסות לג'נגל בין הלו"זים העמוסים, להספיק הכל ולהמשיך לרוץ. אולי כדאי לנהל את האנרגיה שלה קצת אחרת. 

במקום ליצור מצב בו כל תשומת הלב שלי ממוקדת בדבר הבא, ובריצה אחריו. החלטנו יחד לצעוק: פוסססס, לא משחקים. ולחשב מסלול מחדש. במסגרת הניסיון לפצח איך להתנהל קדימה, עלו בשיחה שלוש שאלות ממש מעניינות: 

תיעדוף: להחליט מה חשוב ולמה זה חשוב 

וזה ממש מחייב רגע של התבוננות. אילו נושאים פתוחים, מה המשקל של כל אחד מהם ומה התיעדוף שנכון לעשות עכשיו. או במילים אחרות, אם הבית עכשיו מושך את האנרגיה, ללכת לשם. קצת כמו אסטרטגית ההישרדות בים סוער, שם ההמלצה היא לאפשר לזרם לסחוף אותך ולא להילחם ואז למצוא נקודת טובה יותר ממנה ניתן להגיע לחוף מבטחים. ולא רק לאתר את הכיוון, אלא גם להכריז עליו בקול.

ריכוז: ליצור איים של שקט

אי הוא זמן בו ניתן להתרכז רק בנושא אחד, ולכל נושא יהיה את הזמן שלו להיות במחשבה ואחר כך בעשיה. ואפשר לעשות את זה מתוך מיקוד שליטה חיצוני, באמצעו סגירת מועדים ביומן. אפשר ללכת צעד נוסף, שעוסק במיקוד שליטה פנימי, ולהחליט שלא מערבבים "שמחה בששון". ובקיצור, נמנעים מלעשות דברים במקביל באותה משבצת זמן. לזכור שכל דבר כזה מחייב ניהול של תשומת לב, כדי שלא יהפוך לגזלן אנרגיה ולגזלן שקט רציני. 

קצב: לזכור שלאט זה לא לעצור

לאט זה לא בהכרח בחירה בין עניין לחוסר עניין, אלא בחירה בקצב בו יתנהלו הדברים. ושלאט הוא לא עצירה אלא מיתון של מהירות. מהירות תגובה, מהירות ביצוע, רמות לחץ ובעיקר ויסות.

ואחרי שכתבתי את כל אלה, לקחתי נשימה ונזכרתי בי דרכה, וחשבתי לעצמי שמה שנראה היום גדול ובלתי אפשרי יתפוס את הפרופורציה הנכונה לו ככל שהימים יעברו. 

כשהיא תתרגל. 

כשהיא תחליט. 

כשהיא תרצה. 

שלך, 

שלי