ניצוצות הצלחה ורסיסי כישלון


ניצוצות הצלחה ורסיסי כישלון

אם הייתי שואלת אותך מהי הצלחה עבורך? מה היית עונה לי?

אולי שהצלחה היא הישג בדרך האישית והמקצועית שלך, כגון: תואר אקדמי נכסף, טייטל מעורר השראה שרשום על דלת משרדך, בית, עסק, או שאולי ילדים ומשפחה ייחשבו כאחת ההצלחות החשובות בחייך. ובעצם ככל שהשיחה בינינו היתה מתקדמת, אני מניחה שהשיחה היתה מתפתחת, מציון הישג לציון תחושה. היינו מדברות.ים על זה שהצלחה היא תחושת הישג, שכוללת סיפוק, והמון אמונה, שהיא מביאה את החלקים החזקים בך לידי ביטוי, ושהיא גורמת לך להשקיע יותר ואפילו להתאמץ כדי להשיג את המטרה שסימנת.

ואולי אפשר היה להתחיל את השיחה הפוך, מתיאור תחושת ההישג ולהגיע לתוצאות של ההצלחה.

האמת, היא שזה לא כל כך חשוב איך השיחה היתה מתחילה, מה שברור הוא שההצלחה בהחלט כוללת את שני החלקים הללו. חלק אחד של תהליך פנימי, הכולל מוטיבציות והנעה, שימוש בעוצמות האישיות, תכנון ובניית תהליך שיעזור לך להגיע למטרה שבחרת. והחלק השני, הוא תהליך חיצוני, שכולל ציוני דרך שמוכרים כמסמני הצלחה עבורך: תואר, טייטל, בית, עסק, זוגיות, משפחה ועוד. כאשר האלמנט החשוב בהם, מעבר להשגתם, הוא איך הם גורמים לך להרגיש.

בניסיון להגדיר את תהליך ההצלחה, נפוץ השימוש בביטוי "סולם ההצלחה". הוא מייצג תפיסה, בה ההצלחה היא מעבר משלב לשלב. הוא אגב לא מגדיר את קצב המעבר בין השלבים אלא הוא מבוסס על מיצוי שלב אחד, טרם המעבר לשלב השני. כאשר בין השלבים מתרחשת למידה והעמקה של יכולות וכישורים אישיים בדרך למימוש השאיפה, או לחילופין פרק זמן מינימלי שייש למצות טרם הגעה לשלב הבא בסולם.התיאור הזה יכול להסביר את התפיסה שכישלון מונע הצלחה, מונע התקדמות, כמו לא לקבל קידום, או דרגה, ולכן מייצר סוג של עמידה במקום.


כבר מזה זמן, אני מרגישה שהביטוי הזה, לא מתאים. אולי לא מדויק, זה המינוח היותר נכון. למדתי במהלך עבודתי, שהצלחה נעה לא רק למעלה, אלא גם לצדדים וגם למטה. שהצלחה היא בעצם פעולה במרחב, היא תנועה.

הבנה של הצלחה באופן כזה, יוצרת חיבור ישיר, בין הצלחה וכישלון. כישלון לפי ההגדרה הזו הוא רק תנועה בכיוון שלא הביא תוצאות רצויות. תנועה בכיוון לא רצוי, היא בדיקה, היא חקר והיא מסייעת לעלות על המסלול הנכון, בכך שכעת ניתן להגדיר מה היא "לא הצלחה" עבורנו. מכאן שכישלון הוא התקדמות.

נשמע הגיוני, לא?

אז למה אחרי שמבינים את זה, עדיין "ועדת הביקורת" עובדת שעות נוספות? ויש ש"מכים על חטא"? מרגישים לא נוח על כל כישלון, מעידה או טעות? ולמה עדיין מעדיפים לספר וללמוד מהצלחות, ופחות לטפל ולעסוק בכישלונות?

אולי הגיע זמן, להסתכל על זה אחרת?

 רומן גארי, טען ש"כל ההצלחות בחיים אינן אלא כישלונות שהוחמצו". בדרך זו הוא מציע להסתכל על כישלון כחלק בלתי נפרד מהצלחה. איך אפשר לשנות את נקודת המבט? מרבית האנשים נכשלים בשלב כלשהו, גם אנחנו. עכשיו השאלה מה עושים עם הכישלון?

  1. לוקחים אחריות ושמים אותו בפרונט. מדברים את הכישלון בעובדות ונתונים, מגדירים את היקף הבעיה ומתחילים לטפל. מיקוד בהגדרת הבעיה וחיפוש פתרונות זה תהליך שנותן בטחון להציף כשלים מתוך הבנה שייש כאן עשיה עניינית, ומונע טיוח או שיתוף מאוחר ולאחר נזק ארוך ומצטבר.                                                                                                                                                                  
  2. מפרידים בין התוצאה הלא רצויה ובין האדם שאחראי לה (משמע, התוצאה היא כישלון ולא האדם הוא הכישלון). חלק זה חשוב מאוד, הכישלון אינו מהות העובד. הוא תוצאה של פעולה לא תוצאה של מחולל הפעולה, ולכן מנתחים את מרכיבי הפעולה ובודקים מה יכול היה להתבצע אחרת. צריך לזכור שכישלון יכול להעלות תחושות לא נעימות של בושה, אשמה, פגיעה ושיפוט עצמי.  במקום בו ישנה רשת ביטחון חברתית ותחושה של למידה, לרוב אפשר יהיה באומץ לחשוף את הכישלון, לדבר עליו, לנתח אותו ולהסתכל עליו. ופתאום תעלה ההבנה שזה לא קרה סתם. זה קרה כי כך פעלו תמיד או כך עושים את זה כאן והכישלון מסמן שמשהו השתנה, וכדאי ללמוד לפעם הבאה.                                                                                                                                                                                                          
  3. לומדים אותו עד הקצוות, כישלון אמנם מתואר במושגי הפסד, האם ניתן להגדיר אותו גם במושגי רווח? מה הרווחנו מכך שזה קרה עכשיו? ולא מאוחר יותר? חשוב להגדיר מה בוחרים לתחקר, לפי הערך והמשמעות לארגון.

אולי הגיע הזמן לאמץ התבוננות אחרת על עיניין ההצלחה והכישלון. במקום להסתכל על התוצאה הסופית: הצלחה או כישלון, אני מציעה ללמוד לזהות את החלקיקים הקטנים שמרכיבים תהליכים אלה. ניצוצות ההצלחה ורסיסי הכישלון ולהבין שלמידה היא לעזור לאנשים להיות טובים יותר: להשתפר, להתפתח.

והרעיון הוא להגיע רחוק יותר, לפתח חסינות מנטלית יחד עם פיתוח ההבנה שכישלון הוא חלק הכרחי בדרך להצלחה.

אם מצאת בפוסט זה ערך, אשמח לשיתוף והזמנה של קולגה להצטרף להתרם ממרכז הידע, כלים ותובנות בנושאי ניהול. צור קשר.

נעים מאוד

קוראים לי שלי נינבורג ואני יועצת ארגונית ומאמנתמובילה מצוינות ארגונית וממקסמת תפוקות של מנהלים ועובדים דרך עבודה עם חוזקות ומציאת הערך האישי והארגוני. פועלת להעצמת החיבור ללב העשייה הארגונית על ידי חיבור נכון, ובכך סוללת דרך לשיפור מתמיד בתהליכי עבודה חוצי ארגון וצוותים. בעלת ניסיון של מעל עשור בתפקידים בכירים, ובעבודה עם דרגי ניהול וצוותים. מוזמנים ליצור איתי קשר    052-5969630 או במייל shelly@dia-log.co.il